עבירת קבלת דבר במרמה מוגדרת בסעיף 415 לחוק העונשין.
יסודות העבירה הינם קבלה – העברת בעלות או שימוש בשירות; דבר – מקרקעין, מיטלטלין, זכות או טובת הנאה. מכאן שניתן לקבל במרמה שירותים מסוימים או זכויות; מרמה – טענת עובדה שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהא אמת. הסעיף מגדיר מהו בעצם הפועל "לרמות": "להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל".
קבלת דבר במרמה יכולה להתבטא, בין השאר, בקבלה למקום עבודה על פי מצג שקרי, קבלת נכס מקרקעין ו/או מיטלטלין במסגרת חוזה מסחרי שיש בו מצג כוזב, זיוף מסמכים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת טובת הנאה גופנית המבוססת על מצג כוזב – אינוס במרמה. פרסום נתונים כוזבים כדי לקבל תפקיד, תואר, אמון, מוניטין ועוד.
העונש על קבלת דבר במרמה הוא שלוש שנות מאסר, והעונש על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות הוא חמש שנות מאסר. הנסיבות המחמירות נקבעות בהתאם למידת התחכום שבביצוע העבירה, הכנה ותכנון, היקף העבירה, שיטתיות, מעמד נפגע העבירה ועוד.
בנוסף, עבירה של קבלת דבר במרמה מהווה עבירת מקור לפי חוק איסור הלבנת הון, קרי, עבירה עצמאית לחלוטין שהעונש לצידה עד 10 שנות מאסר.
עבירת תחבולה תחת החוק
עבירת תחבולה וניצול מכוון של טעות הזולת הינה עבירה כלכלית השייכת לעבירות צווארון הלבן, המאופיינת במעילה או הונאה שלא הבשילו לכדי מרמה, אולם יש בה משום התנהגות בלתי הוגנת וניצול מצב מסוים.
עבירת תחבולה וניצול מכוון של טעות הזולת מפרה את יחסי הגומלין ביחסים שבין אדם לחברו, בין בעלי תפקידים והארגון בו הם עובדים, ובין האזרח לרשויות.
מכיוון שהעבירה אינה כרוכה במרמה, העונש לצידה של עבירת התחבולה הינו שנתיים מאסר בפועל.
לאור חומרת העונש הצפוי והמאמצים הבלתי מתפשרים של הרשויות במאבק בעבירות מסוג זה, הכרחי לפנות לייצוג משפטי מהשלבים המוקדמים ביותר.
